מחשבון גימטריה
ערך הגימטריה של מילה הוא סכום ערכי אותיותיה, מא=1 ועד ת=400, ובשיטה הרגילה אות סופית שווה לאות הרגילה. הקלידו כל מילה, שם או ביטוי — לצד הערך יופיעו המספר הקטן ומילים אחרות באותו ערך.
אבי · אחד
מתוך רשימה של מילים ושמות נפוצים. אין כאן טענה לקשר בין המילים — רק אותו סכום.
איך חישבנו את זה?
- נותנים לכל אות את ערכה בגימטריה הרגילהא=1 · ה=5 · ב=2 · ה5
- מחברים את כל הערכים1 + 5 + 2 + 513
- מצמצמים את הסכום לספרה אחת (מספר קטן מספרי)13 ⟵ 4
מה זו גימטריה, ואיך מחשבים אותה?
גימטריה היא שיטה עברית עתיקה שבה לכל אות מוצמד ערך מספרי — א=1, ב=2 … י=10, כ=20 … ק=100, ר=200, ש=300, ת=400 — וערך הגימטריה של מילה הוא סכום ערכי אותיותיה. בשיטה הרגילה (מספר הכרחי), שלפיה עובד המחשבון, אות סופית שווה לאות הרגילה: ך=20, ם=40, ן=50, ף=80, ץ=90. השיטה "מספר גדול" נותנת לסופיות 500–900 (ך=500, ם=600, ן=700, ף=800, ץ=900), ולכן אם ראיתם במקום אחר ערך גבוה יותר לאותה מילה, סביר שהחישוב שם נעשה בה.
ערך כל אות, בשלוש שיטות
| אות | מספר הכרחי (רגיל) | מספר סידורי | מספר קטן |
|---|---|---|---|
| א | 1 | 1 | 1 |
| ב | 2 | 2 | 2 |
| ג | 3 | 3 | 3 |
| ד | 4 | 4 | 4 |
| ה | 5 | 5 | 5 |
| ו | 6 | 6 | 6 |
| ז | 7 | 7 | 7 |
| ח | 8 | 8 | 8 |
| ט | 9 | 9 | 9 |
| י | 10 | 10 | 1 |
| כ / ך | 20 | 11 | 2 |
| ל | 30 | 12 | 3 |
| מ / ם | 40 | 13 | 4 |
| נ / ן | 50 | 14 | 5 |
| ס | 60 | 15 | 6 |
| ע | 70 | 16 | 7 |
| פ / ף | 80 | 17 | 8 |
| צ / ץ | 90 | 18 | 9 |
| ק | 100 | 19 | 1 |
| ר | 200 | 20 | 2 |
| ש | 300 | 21 | 3 |
| ת | 400 | 22 | 4 |
"מספר קטן" שבטבלה מוריד את האפסים מכל אות בנפרד (י=1, ק=1). המספר הקטן המספרי שבתוצאה הוא משהו אחר: הוא מצמצם את הסכום הסופי לספרה אחת על ידי חיבור ספרותיו שוב ושוב — שיטה שנפוצה בנומרולוגיה עברית.
שם: אביגיל = 56 — ואיתה עוד שתיים
א=1, ב=2, י=10, ג=3, י=10, ל=30, ובסך הכול 56. גם איילה וגם מאיה נותנות 56 בדיוק, ושלושתן היו בחמישייה הפותחת של השמות הנפוצים בקרב הבנות היהודיות שנולדו בישראל ב-2024 — הדגמה טובה לכך שהתנגשות בערך גימטרי היא שכיחה ולא מיוחדת.
אותה מילה, שלוש שיטות: שלום
בשיטה הרגילה שלום = 300+30+6+40 = 376. במספר סידורי, שבו כל אות מקבלת את מקומה באלף-בית, יוצא 52. ובשיטה שנותנת לאותיות הסופיות ערך נפרד, שבה ם=600, יוצא 936. שלוש תשובות שונות לאותה מילה בדיוק, וכולן "נכונות" — ההבדל הוא בשיטה, לא בחשבון.
רק אותיות עבריות נספרות
- נספרות אותיות עבריות בלבד. רווחים, גרש וגרשיים, מקף, פסיק, נקודה וסימני ניקוד פשוט מדולגים, ולכן "שלום עולם" מחושב בדיוק כמו "שלוםעולם".
- אותיות לטיניות וספרות אינן נכללות בחישוב. אם תקלידו 7 או John הן לא יתווספו לסכום, ואם לא נשארה אף אות עברית המחשבון יאמר שלא נמצאו אותיות. מי שרוצה גימטריה של שם באנגלית צריך קודם לכתוב אותו בעברית.
- בשנה עברית מלאה כמו ה'תשפ"ו האות ה נספרת כחמש ולא כחמשת אלפים, ולכן התוצאה תהיה 791. כדי לקרוא שנה, הקלידו את האותיות שאחרי הגרש — תשפ"ו נותן 786 — והוסיפו 5000 בעצמכם: 5786.
אותיות כמספרים — רעיון שהגיע מיוון
השיטה שבה אותיות האלף-בית משמשות גם כספרות לא נולדה בעברית. היוונים השתמשו בה לפני כן, בשיטה שנקראת איזופספיה. גם המילה "גימטריה" עצמה היא יוונית שהתגלגלה לעברית: לפי הסבר אחד היא באה מ"גאומטריה", מדידת אדמה, שהייתה בעולם העתיק שם כולל למקצוע החשבונאות; לפי הסבר אחר היא באה מ"גמא-טריה", כלומר האות גמא, השלישית באלף-בית היווני, שערכה שלוש. העברית אימצה את העיקרון והתאימה אותו ל-22 אותיותיה.
עד היום מונים באותיות, גם בלי לשים לב
פעם זו הייתה פשוט הדרך לכתוב מספרים בעברית, לפני שנכנסו לשימוש הספרות ההודיות-ערביות. היום השימוש מצומצם יותר אבל הוא בכל מקום: פרקים ופסוקים בתנ"ך, דפים בגמרא, פרקי אבות, סעיפים בחוזה ובחוק, כיתות א' עד י"ב, וכמובן התאריך העברי — ט"ו בשבט, ה' באייר, כ"א בתמוז.
למה 15 ו-16 נכתבים מוזר
לפי ההיגיון של השיטה, 15 היה אמור להיכתב י"ה ו-16 היה אמור להיכתב י"ו. בפועל כותבים ט"ו וט"ז, כלומר 9+6 ו-9+7, מפני ששני הצירופים הראשונים הם אזכור של שם הקודש ונמנעים מכתיבתם. מכאן ט"ו בשבט וט"ו באב. אותו שיקול פועל גם במקרים אחרים שאין להם קשר לקדושה: 275 נכתב לרוב ער"ה ולא רע"ה, כדי לא ליצור מילה בעלת משמעות שלילית.
חז"ל באמת השתמשו בגימטריה — ובאיזו מידה
זו לא המצאה מודרנית. הגימטריה נמנית עם ל"ב המידות שהאגדה נדרשת בהן, והדוגמה המצוטטת ביותר נמצאת במסכת נדרים: על "שמונה עשר ושלוש מאות" האנשים שאברהם יצא איתם לקרב מובאת דעה שמדובר באליעזר לבדו, "דחושבניה הכי הוי" — שהחשבון שלו הוא בדיוק זה. ואכן אליעזר שווה 318. הצירוף "אהבה" = "אחד" = 13, לעומת זאת, מצוטט הרבה במחשבה היהודית, אבל לא מצאנו לו מקור ראשוני מוקדם. שיטה קרובה היא אתב"ש, שמחליפה כל אות בבת זוגה מהקצה השני של האלף-בית.
מה גימטריה איננה
הסכום עצמו הוא חשבון פשוט וודאי: לכל אות ערך קבוע, מחברים, ומקבלים מספר שאין עליו ויכוח. מה שהמספר הזה "אומר" הוא כבר פרשנות — בחירה אנושית לקשור בין שתי מילים שיצא להן אותו ערך. המחשבון הזה עושה רק את החלק הראשון: הוא סוכם אותיות, ואינו טוען דבר על משמעות, על אופי, על מזל או על העתיד.
ושוויון גימטרי אינו ראיה לכלום. עשרות אלפי מילים עבריות נדחסות לטווח מספרים צר, ולכן התנגשויות הן ודאות מתמטית ולא רמז — וכשמישהו מציג התאמה מרשימה, כדאי לזכור שבכמה שיטות יש כמה הזדמנויות למצוא אחת. ומעניין שדווקא המשנה כבר אמרה את זה: במסכת אבות מגדיר רבי אליעזר בן חסמא "תקופות וגימטריאות" כ"פרפראות לחכמה", כלומר תוספת נעימה בשוליים ולא גוף העניין. השתמשו בזה לסקרנות ולשיחה — לא כבסיס להחלטה.
מקורות
- ויקיפדיה העברית — "גימטריה" ו"ספרות עבריות"
- האקדמיה ללשון העברית — כתיבת התאריך העברי באותיות
- ספריא — נדרים ל"ב ע"א, משנה אבות ג׳:י״ח
- ויקיפדיה — גימטריה — מקור השם, שיטות החישוב ומקורות בספרות חז"ל
- ספריא — משנה אבות ג׳:י״ח — "תקופות וגימטריאות — פרפראות לחכמה"
עודכן לאחרונה ב־.