מחשבון גימטריה
הקלידו מילה, שם או ביטוי בעברית כדי לחשב את ערך הגימטריה שלו לפי השיטה הרגילה (מספר הכרחי).
איך חישבנו את זה?
- נותנים לכל אות את ערכה בגימטריה הרגילה: א=1 · ה=5 · ב=2 · ה=5
- מחברים את כל הערכים: 1 + 5 + 2 + 5 = 13
- מצמצמים את הסכום לספרה אחת (מספר קטן מספרי): 13 ⟵ 4
התשובה בקצרה
מחשבון הגימטריה מחשב את הערך המספרי של כל מילה או שם בעברית, לפי שיטת הגימטריה הרגילה שבה לכל אות ערך קבוע (א=1, ב=2 … ת=400). הקלידו מילה, והמחשבון מסכם את ערכי האותיות ומציג את התוצאה מיד, לצד מילים בעלות אותו ערך. שימושי לחישוב ערך שמות, מילים וביטויים — לכיף ולעניין.
מה החישוב הזה מניח (ומה הוא לא כולל)
- המחשבון עובד בשיטה הרגילה בלבד. אות סופית מקבלת את ערך האות הרגילה — ך=20, ם=40, ן=50, ף=80, ץ=90 — ולא 500 עד 900. אם ראיתם במקום אחר ערך גבוה יותר לאותה מילה, סביר שהחישוב שם נעשה בשיטה שנותנת לסופיות ערך נפרד.
- נספרות אותיות עבריות בלבד. רווחים, גרש וגרשיים, מקף, פסיק, נקודה וסימני ניקוד פשוט מדולגים, ולכן "שלום עולם" מחושב בדיוק כמו "שלוםעולם". אפשר להזין ביטוי שלם, שם מלא או פסוק.
- אותיות לטיניות וספרות אינן נכללות בחישוב. אם תקלידו 7 או John הן לא יתווספו לסכום, ואם לא נשארה אף אות עברית המחשבון יאמר שלא נמצאו אותיות. מי שרוצה גימטריה של שם באנגלית צריך קודם לכתוב אותו בעברית.
- בשנה עברית מלאה כמו ה'תשפ"ו האות ה נספרת כחמש ולא כחמשת אלפים, ולכן התוצאה תהיה 791. כדי לקרוא שנה, הקלידו את האותיות שאחרי הגרש — תשפ"ו נותן 786 — והוסיפו 5000 בעצמכם: 5786.
זכויות שכדאי להכיר
אותיות כמספרים — רעיון שהגיע מיוון
השיטה שבה אותיות האלף-בית משמשות גם כספרות לא נולדה בעברית. היוונים השתמשו בה לפני כן, בשיטה שנקראת איזופספיה. גם המילה "גימטריה" עצמה היא יוונית שהתגלגלה לעברית: לפי הסבר אחד היא באה מ"גאומטריה", מדידת אדמה, שהייתה בעולם העתיק שם כולל למקצוע החשבונאות; לפי הסבר אחר היא באה מ"גמא-טריה", כלומר האות גמא, השלישית באלף-בית היווני, שערכה שלוש. העברית אימצה את העיקרון והתאימה אותו ל-22 אותיותיה.
עד היום מונים באותיות, גם בלי לשים לב
פעם זו הייתה פשוט הדרך לכתוב מספרים בעברית, לפני שנכנסו לשימוש הספרות ההודיות-ערביות. היום השימוש מצומצם יותר אבל הוא בכל מקום: פרקים ופסוקים בתנ"ך, דפים בגמרא, פרקי אבות, סעיפים בחוזה ובחוק, כיתות א' עד י"ב, וכמובן התאריך העברי — ט"ו בשבט, ה' באייר, כ"א בתמוז. כשאתם קוראים "בראשית פרק כ"ב" אתם כבר עושים גימטריה קטנה בראש, בלי לקרוא לזה כך.
למה 15 ו-16 נכתבים מוזר
לפי ההיגיון של השיטה, 15 היה אמור להיכתב י"ה ו-16 היה אמור להיכתב י"ו. בפועל כותבים ט"ו וט"ז, כלומר 9+6 ו-9+7, מפני ששני הצירופים הראשונים הם אזכור של שם הקודש ונמנעים מכתיבתם. מכאן ט"ו בשבט וט"ו באב. אותו שיקול פועל גם במקרים אחרים שאין להם קשר לקדושה: 275 נכתב לרוב ער"ה ולא רע"ה, כדי לא ליצור מילה בעלת משמעות שלילית.
לספור מילה זה חשבון. לפרש אותה זה משהו אחר
כדאי להפריד בין שני דברים שנוטים להתערבב. הסכום עצמו הוא חשבון פשוט וודאי: לכל אות ערך קבוע, מחברים, ומקבלים מספר שאין עליו ויכוח. מה שהמספר הזה "אומר" הוא כבר פרשנות — בחירה אנושית לקשור בין שתי מילים שיצא להן אותו ערך. המחשבון הזה עושה רק את החלק הראשון. הוא סוכם אותיות, ואינו טוען דבר על משמעות, על אופי, על מזל או על העתיד.
חז"ל באמת השתמשו בגימטריה — ובאיזו מידה
זו לא המצאה מודרנית. הגימטריה נמנית עם ל"ב המידות שהאגדה נדרשת בהן, והדוגמה המצוטטת ביותר נמצאת במסכת נדרים: על "שמונה עשר ושלוש מאות" האנשים שאברהם יצא איתם לקרב מובאת דעה שמדובר באליעזר לבדו, "דחושבניה הכי הוי" — שהחשבון שלו הוא בדיוק זה. ואכן אליעזר שווה 318. שיטה קרובה היא אתב"ש, שמחליפה כל אות בבת זוגה מהקצה השני של האלף-בית.
מה גימטריה איננה
נאמר את זה בבירור: שוויון גימטרי אינו ראיה לכלום. עשרות אלפי מילים עבריות נדחסות לטווח מספרים צר, ולכן התנגשויות הן ודאות מתמטית ולא רמז — בדיוק כפי שאביגיל, איילה ומאיה שוות כולן 56. ומעניין שדווקא המשנה כבר אמרה את זה: במסכת אבות מגדיר רבי אליעזר בן חסמא "תקופות וגימטריאות" כ"פרפראות לחכמה", כלומר תוספת נעימה בשוליים ולא גוף העניין. השתמשו בזה לסקרנות ולשיחה — לא כבסיס להחלטה.
| אות | מספר הכרחי (רגיל) | מספר סידורי | מספר קטן |
|---|---|---|---|
| א | 1 | 1 | 1 |
| ב | 2 | 2 | 2 |
| ג | 3 | 3 | 3 |
| ד | 4 | 4 | 4 |
| ה | 5 | 5 | 5 |
| ו | 6 | 6 | 6 |
| ז | 7 | 7 | 7 |
| ח | 8 | 8 | 8 |
| ט | 9 | 9 | 9 |
| י | 10 | 10 | 1 |
| כ / ך | 20 | 11 | 2 |
| ל | 30 | 12 | 3 |
| מ / ם | 40 | 13 | 4 |
| נ / ן | 50 | 14 | 5 |
| ס | 60 | 15 | 6 |
| ע | 70 | 16 | 7 |
| פ / ף | 80 | 17 | 8 |
| צ / ץ | 90 | 18 | 9 |
| ק | 100 | 19 | 1 |
| ר | 200 | 20 | 2 |
| ש | 300 | 21 | 3 |
| ת | 400 | 22 | 4 |
המחשבון עובד בשיטה הרגילה (מספר הכרחי), שבה אות סופית שווה לאות הרגילה. קיימת שיטה נוספת בשם "מספר גדול" שנותנת לסופיות 500–900 (ך=500, ם=600, ן=700, ף=800, ץ=900) — היא אמיתית אך אינה ברירת המחדל.
שאלות נפוצות
למה כותבים ט"ו ולא י"ה?
מה הגימטריה של תשפ"ו?
יש שיטות גימטריה אחרות?
שתי מילים עם אותה גימטריה — סימן שיש ביניהן קשר?
כמה הגימטריה של אהבה?
האם אותיות סופיות מקבלות ערך אחר?
לשעשוע בלבד · אינו ייעוץ
מהי גימטריה?
גימטריה היא שיטה עברית עתיקה שבה לכל אות מוצמד ערך מספרי: א=1, ב=2 … י=10, כ=20 … ק=100, ר=200, ש=300, ת=400. ערך הגימטריה של מילה הוא סכום ערכי אותיותיה. לדוגמה, "אהבה" = 1+5+2+5 = 13, בדיוק כמו "אחד".
מספר קטן מספרי
המספר הקטן המספרי מצמצם את ערך הגימטריה לספרה אחת על ידי חיבור ספרותיו שוב ושוב. לדוגמה, גימטריה 13 ⟵ 1+3 = 4. אל תתבלבלו עם "מספר קטן" שבטבלה: שם מורידים את האפסים מכל אות בנפרד (י=1, ק=1), וכאן מצמצמים את הסכום הסופי. השיטה הזו נפוצה בנומרולוגיה עברית.
דוגמאות
מתי כדאי לחשב את זה?
- לבדוק את ערך השם שלכם או של מישהו קרוב.
- לפני בר או בת מצווה — מתנה בכפולות של 18, או דבר תורה על השם.
- לפענח תאריך עברי על מצבה, בהזמנה לחתונה או בכתובה.
- לקרוא שנה עברית בכותרת של חוק או בשלט ולהמיר אותה לשנה לועזית.
- ללמוד פרשת שבוע או דף גמרא ולהיתקל בגימטריה שמופיעה שם.
- לחפש ראשי תיבות לשנה החדשה לפני ראש השנה.
מחשבונים קשורים
מקורות רשמיים
- האקדמיה ללשון העברית — תאריך בחודש — כתיבת היום בחודש באותיות, גרש וגרשיים, ט"ו בשבט
- ויקיפדיה — גימטריה — מקור השם, שיטות החישוב ומקורות בספרות חז"ל
- ויקיפדיה — ספרות עבריות — ערכי האותיות, אלפים בשנה עברית והכלל של ט"ו וט"ז
- ספריא — משנה אבות ג׳:י״ח — "תקופות וגימטריאות — פרפראות לחכמה"
- ספריא — תלמוד בבלי, נדרים ל"ב ע"א — אליעזר = 318, המקור הקדום המצוטט ביותר
מקורות: ויקיפדיה העברית — "גימטריה" ו"ספרות עבריות" · האקדמיה ללשון העברית — כתיבת התאריך העברי באותיות · ספריא — נדרים ל"ב ע"א, משנה אבות ג׳:י״ח · אומת יולי 2026