מחשבון דמי מחלה — כמה באמת תפסידו

מה מגיע על כל יום

החוק מדרג את התשלום לפי מיקומו של היום בתוך המחלה. על היום הראשון אין תשלום כלל. על השני והשלישי משולמים 50% מהשכר שהעובד היה מקבל אילו עבד. מהיום הרביעי ואילך — 100%.

המספרים 37.5% ו-75% שמופיעים היום בהרבה מהתוצאות הראשונות בגוגל הם הנוסח הישן, מהתקופה שבה דמי המחלה עצמם עמדו על 75% מהשכר וחצי מהם היה 37.5%. אלה אינם השיעורים בתוקף, ומי שמסתמך עליהם מקבל תוצאה נמוכה בכרבע.

התשלום מחושב על השכר הרגיל — מה שהעובד היה מקבל באותו יום אילו עבד, כולל תוספות קבועות.

כל ההפסד נמצא בשלושת הימים הראשונים

מכיוון שמהיום הרביעי משלמים במלואו, ההפסד של העובד לעולם אינו גדל אחרי היום השלישי. מחלה של שבועיים עולה בדיוק כמו מחלה של ארבעה ימים.

מכאן נובעת מסקנה שהרבה אנשים מופתעים ממנה: שתי מחלות נפרדות של שלושה ימים כל אחת עולות הרבה יותר ממחלה אחת של שישה ימים, כי הספירה מתחילה מחדש בכל היעדרות. אותו מספר ימי היעדרות, פי שניים ויותר בהפסד.

היום בשבוע משנה את הסכום

הספירה בחוק היא על ימי המחלה, לא על ימי ההיעדרות מהעבודה. בית הדין קבע במפורש שעובד זכאי לדמי מחלה מלאים ביום המחלה הרביעי, גם אם זה היום הראשון שבו נעדר בפועל.

המשמעות: מחלה שמתחילה ביום חמישי מוציאה את היום הראשון שאינו משולם ואת אחד הימים בחצי שכר על שישי ושבת — ימים שממילא לא היו משולמים כימי עבודה. אותה מחלה בדיוק, שמתחילה ביום ראשון, סופגת את שלושת הימים המוזלים על ימי עבודה מלאים.

זה לא משהו שבוחרים, אבל זה מסביר למה שתי מחלות באורך זהה יורדות אחרת בתלוש — ולמה שווה לבדוק את החישוב במקום להניח שהוא נכון.

צבירה, תקרה, ומה קורה כשנגמר

כל חודש עבודה מלא מזכה ביום וחצי מחלה, כלומר 18 ימים בשנה, עד תקרת צבירה של 90 ימים. מי שעובד חלקית או התחיל באמצע החודש צובר באופן יחסי.

הצבירה נמשכת גם בתקופות היעדרות בתשלום — כולל בזמן מחלה עצמה. אבל כשהיתרה נגמרת, נגמרת גם הזכאות: היעדרות מעבר לצבירה אינה מזכה בתשלום כלל, והיא הופכת לחופשה ללא תשלום או נזקפת על חשבון ימי החופשה, בהסכמת העובד.

ימי מחלה אינם ניתנים לפדיון

זו ההפתעה הנפוצה ביותר בגמר חשבון. ימי חופשה שלא נוצלו נפדים בכסף בסיום העבודה; ימי מחלה — לא.

עובד שצבר 90 ימי מחלה ולא ניצל אותם מסיים את העבודה בלי לקבל עליהם דבר, אלא אם הסכם העבודה או הסכם קיבוצי קובע אחרת (מה שקורה בחלק מהמגזרים). זה אומר שהיתרה הזו אינה חיסכון — היא ביטוח.

מחלה של בן משפחה — מאותה יתרה

החוק מאפשר לזקוף היעדרות בשל מחלת ילד עד גיל 16 — עד 8 ימים בשנה, או 16 להורה עצמאי או כשהילד בהחזקה בלעדית. מחלת בן או בת זוג מזכה בעד 6 ימים בשנה. מחלה קשה של ילד עד גיל 18 מזכה בעד 90 ימים בשנה, ובתנאים מסוימים 110.

הנקודה שחשוב להבין: אלה אינם מכסות נוספות. הימים נזקפים על חשבון ימי המחלה הצבורים של העובד עצמו, ויורדים מאותה יתרה.